עָשָׂה מִסְטָווָה עַל פְּנֵי כָל הַכּוֹתֶל וְְיֵשׁ בּוֹ רוֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים. מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָֽרְבִין אֶחָד. אַרְבַּע אַמּוֹת מְעָֽרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
ארבע אמות אם לא הוה על כל פני הכותל אלא במשך ד' אמות מהרוחב שלו הוי מיעוט ומערבין אחד ואין מערבין שנים:
עשה מסתווה על פני כל הכותל. במשך הגובה עשה איצטבא ואיצטבא על גבי איצטבא ועל פני כולו ואפי' יש בו רוחב ד' טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד דכה''ג לא הוי מיעוט משום שזהו כעושה כותל אצל הכותל:
47a תַּנֵּי. כָּל כּוֹבְשֵׁי כְבָשִׁים עוֹלֶה אַמָּה וְכוֹנֵס שָׁלֹשׁ. חוּץ מִכִּיבּוּשׁוֹ שֶׁלְמִזְבֵּחַ שֶׁהוּא כְמִתְלַקֵּט עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ שָׁלֹשׁ וּשְׁלִישׁ אֶצְבַּע. שֶׁהַמִּזְבֵּחַ עֶשֶׂר אַמּוֹת וְכִיבּוּשׁוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
חוץ מכבשו של מזבח. שהיה ל''ב אורך ועולה החשבון כמתלקט עשרה טפחים מתוך שלש ושליש אצבע לפי שהמזבח עשר אמות גבהו עם הקרנית וכיבושו ל''ב אמות ואיידי דאיירי בסולמות ומעלות מייתי לה הכא:
תני כל כובשי כבשים. כל כבשים שהיו במקדש והן המעלות שהיו שם בין הגדולים ובין הקטנים היו בזה החשבון שבמשך ג' אמות היה מתלקט אמה גובה וזהו עלה אמה וכנס שלש:
הָדָא דְאַתְּ אָמַר בִּגְדוֹלָה. אֲבָל בִּקְטַנָּה בְּרוּבָּהּ אֵי זוֹ הִיא גְדוֹלָה וְאֵי זוֹ הִיא קְטַנָּה. כָּל שֶׁרוּבָּה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר בְּעֶשֶׁר. הָא פָּחוּת מֵעֶשֶׂר בְּרוּבָּהּ. הָדָא דְאַתְּ מָמַר בְּאֶמְצַע. אֲבָל מִן הַצָּד לֹא בְדָא. וְהֵי דֵינוֹ צָד וְהֵי דֵינוֹ אֶמְצַע. נֵימַר. אִם יֵשׁ שָׁם עוֹמֵד אַרְבָּעָה הַייְנוֹ אֶמְצַע. אִם לַאו הַייְנוֹ צָד.
Pnei Moshe (non traduit)
נימר. דכך הוא אם יש שם עומד ארבעה שנשתייר מקום ארבעה בכותל פנוי זהו אמצע דלא באמצע ממש בעינן. ואם לאו שהעמיד האצטבא לצד אחד עד שלא נשתייר שם עומד ארבעה פנוי והיינו מן הצד:
באמצע. אם עשאה באמצע הכותל אבל אם העמידה מן הצד לא בדא אמרו כן. ואיזהו צד ואיזהו אמצע:
אבל בקטנה ברובה. אם היא על פני רוב הכותל הוי מיעוט ומפרש איזו היא וכו' כל שרובה יותר מעשר בעשר כלומר כל שרוב האיצטבא מחזקת במשך הכותל יותר מעשר או בעשר זה גדולה וכל שהוא פחות מעשר קטנה היא ונידונית ברובה:
הדא דאת אמר. באיצטבא גדולה:
הלכה: פיס'. אִית תַּנֵּי מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָֽרְבִין אֶחָד. אִית תַּנֵּי. מְעָֽרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם. מָאן דָּמַר. מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָֽרְבִין אֶחָד. פָּחוּת מִכָּאן בְּנֶסֶר. מָאן דָּמַר. מָעָֽרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם. פָּחוּת מִכָּאן בְּחָלָל.
Pnei Moshe (non traduit)
אית תני מערבין שנים ואין מערבין אחד. אפחות מכאן דגבי נסר קאי דאית תני כדתנינן במתני' ואיכא דתני איפכא מערבין אחד ואין מערבין שנים וקאמר דמ''ד מערבין שנים וכו' מפרש לפחות מכאן דקתני בנסר הוא שאם הנסר פחות מרחב ד' כדפרישית במתני' ומאן דתני איפכא האי פחות מכאן לדידיה אחלל הוא דקאי שאם רוחב החלל של החריץ פחות הוא מד' ונוח הוא לפסעו מערבין אחד ואין מערבין שנים:
ואפי' רוק. ולקמן בפ' כיצד צולין דאיתא נמי להא גריס ואפי' רק ובפ''ט דנזיר בהלכה ב' גריס ואפי' ריק והיינו הך ולישנא קלילא הוא וכמו רקיק חררה דקה ורכה ואהתם קאי דקאמ' שם לענין טומאה בבית ויש חלון בין בית לבית ובו פותח טפח שמביא את הטומאה לבית האחר ואם נתן בחלון דבר המבטלו בטל וממעט בפותח טפח וס''ל לר''ל דרקיק שנתנו בחלון ג''כ ממעט דמתוך שהוא דק נרקב הוא מלחות שבחלון ונמאס ומסתמא מבטל ליה:
מלאוהו חריות של דקל צריכה. הא ודאי צריכה למיבעי דאיכא למימר שנתן אותם שם כדי לסתום החריץ ואיכא למימר נמי שעתיד לפנות וליטלן לעצים ועד שיבטל אותן בפירוש:
חיפהו מחצליות. להחריץ ביטל ומתמה הש''ס איתא חמי בא וראה מאי האי דקאמרי הרי אפי' מלאוהו מחצלות לא ביטל דכי גרע מחצלות מתבן וחיפהו מחצלות בטל בתמיה אלא דלאו מילתא הוא:
יש תבן שהוא כעפר וכו'. תוספתא הוא שם ודברי ר' יוסי הן:
דברי הכל היא. הרישא דתבן שעד שיבטלנו בפירוש בעינן ומה דאמר ר' יוסי התם בתבן שבללו בעפר איירי והרי זה אינו ראוי כלל לא משום תבן לחוד ולא משום עפר לחוד ואינו ראוי אלא לטיט כשיצטרך לכך ובהא הוא דקאמר ר' יוסי דסתמו בטל הוא:
גמ' הא תבן לבטלו לא ביטל מתני' דלא דר' יוסי. כלומר דמדייק הש''ס מדלא מחלק במתני' אלא בין תבן לעפר ולא מחלק בתבן גופיה דלפעמים אפילו לא ביטלו בפירוש אפ''ה מבוטל הוא וכגון שאין עתיד לפנותו לאיזה זמן והיינו תבן לבטלו דקאמ' הש''ס כלומ' שנתן שם לשלא יפנה אותו לזמן ומדלא מחלק הכי ש''מ דס''ל לתנא דמתני' שאם נתן שם תבן לבטלו לאחר זמן לא ביטל עד שיבטלנו בפי' א''כ מתני' דלא כר''י דתוספתא דאהלות בפ' ט''ז ומייתי לה לקמן דס''ל תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר סתם ובטל ואדינא דמתני' דפ' ט''ו דאהלות תני עלה דתנינן שם בית שמלאוהו עפר או צרורות וביטלו ויש שם טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לפי שטומאה רציצה היא שאין לה חלל טפח וס''ל להאי תנא דאפי' עפר צריך שיבטלנו בפירוש ומכ''ש תבן וכהאי תנא דמתני' גבי תבן ור' יוסי פליג עליה בברייתא וס''ל תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם שוין הן ומבוטלין וא''כ נהי דסיפא דמתני' בעפר מצית לאוקמיה כר' יוסי רישא דמתני' דלא כר' יוסי:
משנה: נָתַן עָלָיו נֶסֶר כָּל שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים וְכֵן שְׁתֵּי כְצוֹצְרָייֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאִם רָצוּ מְעָֽרְבִין אֶחָד. פָּחוּת מִכָּן מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָֽרְבִין אֶחָד:
Pnei Moshe (non traduit)
פחות מכאן. מרוחב ד' שאינו נוח לעבור עליו מערבין שנים ואין מערבין אחד:
וכן שתי כצוצריות. הבולטין מן החצרות ויוצאות לרה''ר והן זו כנגד זו ונתן נסר רחב ד' מזו לזו:
נתן עליו נסר. כעין גשר משפתו לשפתו והוא רחב ד' הוי כפתח:
מלא עפר או צרורות. וסתמן מבוטלין הן הלכך ממעטין ומערבין אחד ואין מערבין שנים:
אפילו מלא קש או תבן. דסתם תבן לא בטיל ועתיד הוא ליטלו. ובתבן שניטל בשבת איירי שאינו מוקצה:
מתני' חריץ. ארוך שעובר בין שתי חצרות ומפסיק על פני כולו ביניהן והוא עמוק י' ורחב ארבעה דאלו פחות מארבעה נוח לפסעו משפתו אל שפתו:
הלכה: פיס'. הָא תֵּבֶן לְבַטְּלוֹ לֹא בִיטֵּל. מַתְנִיתָא דְלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. תֵּבֶן וּבִיטְּלוֹ מְבוּטָּל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. וּמַה דָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּשֶׁבָּֽלְלוֹ בֶעָפָר. יֵשׁ תֵּבֶן שֶׁהוּא כְעָפָר וְעָפָר שֶׁהוּא כְתֵּבֶן. תֵּבֶן שֶׁאֵין עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כְעָפָר. וְעָפָר שֶׁעָתִיד לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כְתֵּבֶן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי חִיפָּהוּ מַחֲצָלִיּוֹת בִּיטֵּל. אִיתָא חֲמִי. מִילֵּהוּ מַחֲצָלִיוֹת לֹא בִיטֵּל. חִיפָּהוּ מַחֲצָלִיּוֹת בִּיטֵּל. מִילֵּהוּ חָרִיּוֹת צְרִיכָה. רִבִּי זְרִיקָן רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וָאֲפִילוּ רַוק.
Pnei Moshe (non traduit)
אית תני מערבין שנים ואין מערבין אחד. אפחות מכאן דגבי נסר קאי דאית תני כדתנינן במתני' ואיכא דתני איפכא מערבין אחד ואין מערבין שנים וקאמר דמ''ד מערבין שנים וכו' מפרש לפחות מכאן דקתני בנסר הוא שאם הנסר פחות מרחב ד' כדפרישית במתני' ומאן דתני איפכא האי פחות מכאן לדידיה אחלל הוא דקאי שאם רוחב החלל של החריץ פחות הוא מד' ונוח הוא לפסעו מערבין אחד ואין מערבין שנים:
ואפי' רוק. ולקמן בפ' כיצד צולין דאיתא נמי להא גריס ואפי' רק ובפ''ט דנזיר בהלכה ב' גריס ואפי' ריק והיינו הך ולישנא קלילא הוא וכמו רקיק חררה דקה ורכה ואהתם קאי דקאמ' שם לענין טומאה בבית ויש חלון בין בית לבית ובו פותח טפח שמביא את הטומאה לבית האחר ואם נתן בחלון דבר המבטלו בטל וממעט בפותח טפח וס''ל לר''ל דרקיק שנתנו בחלון ג''כ ממעט דמתוך שהוא דק נרקב הוא מלחות שבחלון ונמאס ומסתמא מבטל ליה:
מלאוהו חריות של דקל צריכה. הא ודאי צריכה למיבעי דאיכא למימר שנתן אותם שם כדי לסתום החריץ ואיכא למימר נמי שעתיד לפנות וליטלן לעצים ועד שיבטל אותן בפירוש:
חיפהו מחצליות. להחריץ ביטל ומתמה הש''ס איתא חמי בא וראה מאי האי דקאמרי הרי אפי' מלאוהו מחצלות לא ביטל דכי גרע מחצלות מתבן וחיפהו מחצלות בטל בתמיה אלא דלאו מילתא הוא:
יש תבן שהוא כעפר וכו'. תוספתא הוא שם ודברי ר' יוסי הן:
דברי הכל היא. הרישא דתבן שעד שיבטלנו בפירוש בעינן ומה דאמר ר' יוסי התם בתבן שבללו בעפר איירי והרי זה אינו ראוי כלל לא משום תבן לחוד ולא משום עפר לחוד ואינו ראוי אלא לטיט כשיצטרך לכך ובהא הוא דקאמר ר' יוסי דסתמו בטל הוא:
גמ' הא תבן לבטלו לא ביטל מתני' דלא דר' יוסי. כלומר דמדייק הש''ס מדלא מחלק במתני' אלא בין תבן לעפר ולא מחלק בתבן גופיה דלפעמים אפילו לא ביטלו בפירוש אפ''ה מבוטל הוא וכגון שאין עתיד לפנותו לאיזה זמן והיינו תבן לבטלו דקאמ' הש''ס כלומ' שנתן שם לשלא יפנה אותו לזמן ומדלא מחלק הכי ש''מ דס''ל לתנא דמתני' שאם נתן שם תבן לבטלו לאחר זמן לא ביטל עד שיבטלנו בפי' א''כ מתני' דלא כר''י דתוספתא דאהלות בפ' ט''ז ומייתי לה לקמן דס''ל תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר סתם ובטל ואדינא דמתני' דפ' ט''ו דאהלות תני עלה דתנינן שם בית שמלאוהו עפר או צרורות וביטלו ויש שם טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לפי שטומאה רציצה היא שאין לה חלל טפח וס''ל להאי תנא דאפי' עפר צריך שיבטלנו בפירוש ומכ''ש תבן וכהאי תנא דמתני' גבי תבן ור' יוסי פליג עליה בברייתא וס''ל תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם שוין הן ומבוטלין וא''כ נהי דסיפא דמתני' בעפר מצית לאוקמיה כר' יוסי רישא דמתני' דלא כר' יוסי:
משנה: 47b חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת עָמוֹק עֲשָׂרָה וְְרָחָב אַרְבָּעָה מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד אֲפִילוּ מָלֵא קַשׁ אוֹ תֶבֶן. מָלֵא עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת מְעָֽרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם:
Pnei Moshe (non traduit)
פחות מכאן. מרוחב ד' שאינו נוח לעבור עליו מערבין שנים ואין מערבין אחד:
וכן שתי כצוצריות. הבולטין מן החצרות ויוצאות לרה''ר והן זו כנגד זו ונתן נסר רחב ד' מזו לזו:
נתן עליו נסר. כעין גשר משפתו לשפתו והוא רחב ד' הוי כפתח:
מלא עפר או צרורות. וסתמן מבוטלין הן הלכך ממעטין ומערבין אחד ואין מערבין שנים:
אפילו מלא קש או תבן. דסתם תבן לא בטיל ועתיד הוא ליטלו. ובתבן שניטל בשבת איירי שאינו מוקצה:
מתני' חריץ. ארוך שעובר בין שתי חצרות ומפסיק על פני כולו ביניהן והוא עמוק י' ורחב ארבעה דאלו פחות מארבעה נוח לפסעו משפתו אל שפתו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source